החלטה בתיק רע"א 3847/05

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר בהסכמת השופטים עמית וסוקול) מיום 16.3.05, בגדרו נתקבל חלקית ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט ח'יר) מיום 17.3.04, ונקבע כי סכום שרשאית המבקשת לקזז מחוב המשיבה יוקטן, ויועמד על 25,000 ש"ח (נכון לדצמבר 1993) במקום 50,000 ש"ח (לתאריך האמור).

ב.        בבקשה נטען, כי סוגיית הקיזוז אמנם הוכרעה עקרונית לטובת המבקשת, אך הסכום - ממצא עובדתי - חל שינוי; דבר זה נוגד, כנטען, את ההלכה כי למעט מקרים חריגים אין ערכאת ערעור מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ואלה חושבו בעקבות ראיות שהוצגו; הקטנה במחצית נראית כהכרעה בשיטת "יחלוקו" שאינה מתאימה לכאן. ועוד, נטען כי לא היתה הנמקה להכרעתו של בית המשפט המחוזי, בשעה שקיימת חובת הנמקה.

ג.        (1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. עם כל משאלתו של בא כוח המבקשת להעטות אדרת משפטית רחבה על הבקשה, במהותה גדורה היא במחלוקת הצדדים ואינה מאותן שעשויה להינתן בגינן רשות ערעור בגלגול שלישי. אוסיף, כי במישור המדיניות השיפוטית הנוהגת בנושאים אלה - כפוף למקרים של תחושת עוול זועקת (ומקרה זה אינו בא בקהלם של אלה, אף אם יש אי נחת למבקשת) - יפים דבריו של ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (ס' 185 בעמ' 180): "טענת המבקש שבית המשפט המחוזי התערב שלא כדין בממצאי העובדה של בית משפט השלום אינה מצדיקה רשות לערער; לכאורה, אין זה אלא מקרה פרטיקולרי של התערבות ערכאת הערעור בממצאי העובדה של בית משפט השלום, שאינה מצדיקה בדיקה חוזרת בערכאה נוספת. הדין יכול היה להיות שונה אילו קבע בית המשפט המחוזי כהלכה פסוקה כלל מוטעה בדבר התערבות ערכאת הערעור בפסקי הדין של הערכאה הראשונה". הדברים מדברים בעדם, וכוחם יפה אף בלא שנביע דעה בשאלה האם היתה ערכאה זו פוסקת בשונה אם לאו (למען הסדר הטוב יצוין, כי אך מעט מן הראיות צורף לבקשה הנוכחית).

           (2) לעיצומם של דברים, הנושא היחיד שבו התערבה ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית היה שיעור הקיזוז (להבדיל מעצם עניין הקיזוז). בית המשפט המחוזי נימק זאת כך: "לי נראה שבחינה זהירה של הראיות מצדיקה מסקנה שהסכום שאושר לקיזוז גבוה יתר על המידה". משמעות הדברים היא, כי בית המשפט שלערעור מודיע, כי בחן את הראיות בזהירות וכי הסיק מהן מסקנה באשר לקיזוז.

           (3) ההבחנה בין מסקנות שבהיגיון לקביעת ממצאים עובדתיים על פי מהימנות אינה פשוטה (ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' רחמים, פ"ד מז(3), 240, 249, מפי הנשיא שמגר; כן ראו סיכום ההלכות בעניין זה ברע"א 2932/05 פרידנברג נ' בן חיים (טרם פורסמה)). ואולם, נוכח האמור לעיל באשר להתערבות בגלגול שלישי, סבורני כי אין זה המקרה הנאות לכך להידרש עוד.

           (4) הוא הדין באשר להנמקה. מבלי לקבוע מסמרות, גם מפני שלא נתבקשה תשובה כדי לא להרבות הוצאות, אומר בזהירות כי יתכן שהיה מקום להרחיב במקצת בהנמקת הכרעתו של בית המשפט המחוזי באשר לסכום הקיזוז. ואולם, פעמים שהדבר נבצר בשל עומס המוטל על בית המשפט, וקשה לבוא עמו בטרוניה. אכן, מחוקק המשנה אף איפשר, כשערעור נדחה, לאמץ את פסק דינה של הערכאה הדיונית על קרבו וכרעיו (תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; ראו רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותףוהאסמכתאות שפורטו שם). לא כך, אמנם, כשהמדובר בערעור שנתקבל כבנידון דידן; אך בענייננו ניתנה הנמקה, אם גם קצרה היא, שעה שמציין בית המשפט כאמור, כי בחן את הראיות בחינה זהירה. חוששני כי הטרוניה באשר להיקף ההנמקה אינה מצדיקה, על פי המדיניות השיפוטית הנוהגת, הנסמכת בין השאר על עומסי התיקים בבית משפט זה ועל ההכרח בו בהקצאת משאבים שיפוטית סבירה בעבודתו, התערבות בגלגול שלישי. לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.

           ניתנה היום, ה' באב תשס"ה (10.8.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: